יצחק ברמן

יצחק ברמן נולד ביום כ"ז באייר תרע"ג (3 ביוני 1913) בעיר ברדיצ'ב, אוקראינה.

בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו.

בנעוריו היה יצחק חבר תנועת בית"ר בירושלים.

ב-1937 יצא ללימודים בבריטניה, וב-1940 הוסמך כעורך דין בארץ ישראל.

עם חזרתו ארצה מלימודיו הצטרף לאצ"ל, ושירת במש"י, שירות הידיעות של המחתרת, תחילה בירושלים ואחר-כך במרכז השירות בתל-אביב.  מפקד האצ"ל היה אז דוד רזיאל, ומפקד המש"י -  יוסף דוקלר. בשנת 1939 עבר קורס מפקדים באצ"ל שנערך במושבה בת-שלמה. באותה שנה הוציאה נגדו המשטרה הבריטית צו מאסר, והוא נאלץ להסתתר במקומות שונים ברחבי הארץ.

בשנים 1942 עד 1944  שירת בצבא הבריטי, ובמלחמת העצמאות שירת  ביחידת מרגמות כבדות של צה"ל. השתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן.

עם שחרורו מצה"ל ב-1950, שימש במשך ארבע שנים כמנכ"ל מפעל המכוניות קייזר פרייזר (שנקרא אחר כך  קייזר אילין), ולאחר מכן עבד כעורך דין פרטי בתל-אביב.

יצחק היה מפעילי מפלגת הציונים הכללים, שהייתה ידועה אחר כך כמפלגה הליברלית בישראל.  בין השנים 1980-1968 כיהן כיו"ר סניף תל-אביב של המפלגה, ובין השנים 1978-1974 שימש גם כיו"ר המזכירות הארצית של המפלגה.

מטעם הליכוד נבחר יצחק ב-1977 כחבר הכנסת התשיעית  ואחר כך גם כחבר הכנסת העשירית. בכנסת התשיעית   כיהן תחילה כיו"ר ועדת הכנסת,  ובמארס  1980 נבחר ליו"ר הכנסת.  בכנסת העשירית כיהן כשר האנרגיה והתשתית, אך  בספטמבר 1982 התפטר מהממשלה על רקע התנגדותו למלחמת שלום הגליל.

תולדות חייו ומסכת עלילותיו מפורטות בספרו "בימי סער", שראה אור בתשנ"ג – 1993, בהוצאת משרד הביטחון , תל-אביב.

יצחק ברמן  מתגורר בתל-אביב.